מרכיב חשוב בתפיסתנו. הוא ביטא תחושה עמוקה. עולמנו הרגשי לא השתנה בעקבות החלוקה ומלחמת תש״ח - עדיין היתה בלבנו תשוקה עזה לחבלי הארץ, שנעלמו מאחורי מסך הברזל של הגבול הישראלי-ירדני. חברון, יריחו ושכם לא היו בעינינו חוץ־לארץ. אך ייתכן שהיה לנו גם שיקול טאקטי: רצינו להציג את גישתנו החדשה, שהיתה אז מהפכנית לגמרי, בנימה פטריוטית. הקמת המדינה הפלסטינית לצד ישראל לא הוצגה כפרדה מחברון ושכם, אלא כמרשם להחזרת האחדות לארץ, מכיוון שהגבול בין שתי המדינות היה אמור להיות פתוח.
כדאי להדגיש נקודה זו, שהיטשטשה במרוצת השנים. רעיון שתי המדינות, שהתחלתי לפעול למענו כבר למחרת מלחמת תש״ח, ושהיה הבסיס ל״מנשר העברי״, לא נולד כתביעה להפריד בין שני העמים, כדי שהערבים ״יעופו לנו מהעיניים״, בבחינת ״אנחנו פה והם שם״. ההפך הגמור נכון: הוא היה אמור להיות רעיון מאחד, מרשם לשותפות־אמת בין שני העמים. בעינינו ראינו גבול שיאבד בהדרגה את משמעותו, ככל שיתהדקו היחסים בין שני העמים. מהרגע הראשון ועד היום, מרכיב מרכזי של ״פתרון שתי המדינות״ הוא שיהיה ביניהן גבול פתוח. (כעבור 11 שנה, כאשר התחלתי בניסיונותי לשכנע את יצחק רבין בנכונות הרעיון הזה, עניין ״הגבול הפתוח״ עמד במרכז הוויכוח.)
המנשר לא התחמק גם מבעיית הפליטים. אף שהאוכלוסייה העברית בארץ לא מנתה אז, כמדומני, יותר משניים־שלושה מיליון נפש, הציע המנשר: ״(ממשלת ישראל) תכריז על נכונותה של מדינת ישראל לקלוט את כל הפליטים, במסגרת אפשרויותיה הכלכליות והביטחוניות, כחלק מהסדר מרחבי או ארצי.״ קביעה כללית והגבלה מציאותית: קשה לתאר ניסוח מאוזן יותר.
הפרק הבא נקרא ״החטיבה האפראסית״. אפראסיה בלשוננו היתה צירוף של אפריקה ואסיה, על משקל המונח הגיאו־פוליטי ״איראסיה״ - אירופה-אסיה.
פרק זה, שעליו היה ממונה ילין־מור, קבע שישראל תשתחרר מתלותה בשתי מעצמות־העל (ארצות הברית וברית המועצות), תתנגד לשאיפתן לחלק ביניהן את העולם ותצטרף לגוש בלתי־תלוי של עמי אסיה ואפריקה. כזכור תמכה כבר קבוצת ״במאבק״, עשר שנים לפני כן, במאמציו של ג׳אווהרלאל נהרו ההודי להקים גוש כזה, שנקרא לימים ״גוש המדינות הבלתי־מזדהות״.
זמן רב לפני שקם האיחוד האירופי קרא המנשר להקמת התאחדויות מרחביות של מדינות עצמאיות. איחוד המרחב השמי היה אמור להיות אחד מן הגושים האלה, שיפרידו בין שתי מעצמות העל האימתניות. כל זה נכתב חודשים מעטים