התוניסאי.״ שר הפנים היה, בתוקף תפקידו, גם ראש המשטרה והשירותים החשאיים, ושמו הלך לפניו לדיראון. הוא בירך את דיזל בידידות רבה, ושמתי לב שז׳יזל נמנעה בכישרון רב מלהציג אותי לפניו. השתדלתי שלא לבלוט.
לפני השר עמד בקבוק יין ישן ומאובק. דיזל שאלה אותו באדיבות איזה יין זה. בתשובה קרא השר למלצר והזמין בקבוק דומה בשבילנו. אינני מתיימר להיות מומחה גדול ליין - מחלה של גברים רבים - אך אני יכול לומר שהמשקה הזה לא דמה לשום יין ששתיתי בחיי. הוא היה נפלא. תמהני מה היה השר אומר אילו ידע שנידב את הבקבוק לישראלי.
לימים התפלג החוג של סארטר. בעקבות מלחמת ששת הימים והתחלת הכיבוש התפלג השמאל הצרפתי כולו. קלוד לנצמן הפך לחסיד נלהב - שלא לומר חסיד שוטה - של מדיניות ישראל, ואחרי הצלחה הסרט ״שואה״ יצר סרט על צה״ל, שיר תהילה פאתטי שנכשל. חברים אחרים של החוג, וביניהם דיזל וגם סארטר עצמו, הפכו יותר ויותר ביקורתיים כלפי ישראל. לימים באה דיזל חאלימי לישראל במטרה להגן על מרדכי ואנונו, שהועמד לדין על גילוי סודות מהכור הגרעיני בדימונה, שבו עבד, אך היא לא הורשתה לעשות זאת. בינתיים נבחרה לחברת פרלמנט ואף שימשה כשרה בממשלתו הסוציאליסטית של פרנסואה מיטראן.
ערב פגישתי הראשונה עם סארטר היה לי הישג נוסף. קיימתי במלון פאריסאי מסיבת עיתונאים, שאליה באו רבים מן המי־ומי של התקשורת השמאלית. אם לוקחים בחשבון שהייתי איש בלתי־מוכר מארץ רחוקה, שאף לא דיבר צרפתית זה היה די מדהים. הדבר התאפשר מפני שכמה וכמה עיתונאים צרפתים פרשו עלי את חסותם. אלה היו בעיקר המומחים למזרח התיכון במערכות העיתונים והשבועונים, ששמחו - כמו סארטר - למצוא ישראלי הפועל בכנות למען השלום בין ישראל והעולם הערבי. הם הכירו זה את זה, ואחרי כל פגישה עם אחד מהם קיבלתי המלצות לאחרים. היו ביניהם עיתונאים חשובים כמו ז׳אן לאקוטור, שכתב ספרים חשובים על המרחב, ז׳אן דניאל, עורך ה״נובל אובזרבטור״ היוקרתי, ז׳וז׳ט אליה, גם היא מומחית חשובה, ועוד. הבולט ביניהם היה אריק רולד, אדם שאני חב לו חוב גדול.
דולו הוא יהודי יליד מצרים. לפני שאימץ לעצמו שם בעל צליל צרפתי, היה שם משפחתו יפול. יש לו קרובים בארץ. לפעמים תהיתי מה היה יוצא ממנו אילו היגר לישראל ולא לצרפת. כשהכרתיו בסוף שנות ה־50, היה מלך הכתבים לענייני המזרח התיכון בצרפת, ואולי באירופה כולה. הוא היה ממונה על תחום