נגד המתנחלים. בחורות מוסלמיות יפהפיות היו נכנסות לבתי הקפה האירופיים, מניחות את תיקיהן מתחת לשולחן ועוזבות. בהתפוצצויות נהרגו עשרות ומאות. הצבא הצרפתי השליט משטר של טרור אכזרי ברובעים המוסלמיים, עינה אלפים, בהם נשים. הסיפורים על הצעירות שהצנחנים החדירו בקבוקים לאיברי המין שלהן עשו להם כנפיים וזעזעו את העולם. אנשי האו־אה־אס, מצדם, ביצעו מעשי זוועה משלהם. וליהודים היה חלק בחגיגה. הגנרלים הצרפתים באלג׳יריה ניסו לבצע הפיכה נגד דה־גול, ואף יזמו כמה התנקשויות בחייו.
יום הדין לא איחר לבוא. כאשר נחתם לבסוף חוזה השלום שהעניק לאלג׳יריה עצמאות מלאה, זה היה יום נקם ושילם. הזעם המצטבר של שמונה שנות מלחמה אכזרית התפרץ כהר געש. לפחות 900 אלף קולונים, וביניהם כמעט כל היהודים, ברחו מהארץ תוך כמה שבועות. הסיסמה היתה ״מזוודה או ארון־מתים״. בין אפריל ואוגוסט 1962 הצטופפו מאות אלפים בנמל אלג׳יר בהמתנה נואשת לאוניות שייקחו אותם לצרפת. בינתיים נקמו לוחמי השחרור בבוגדים האלג׳ירים, ששיתפו פעולה עם צרפת. לפי הערכה גסה, כ־150 אלף מהם נרצחו בשבועות אלה.
דה־גול עצמו התבונן במחזה בקור רוח. שום תוכנית של ״פינוי־פיצוי״ לא הופעלה. המתנחלים נאלצו לדאוג לעצמם. הם לנו בצרפת במקומות ציבוריים, ונקלטו בהדרגה. רבים זממו מזימות קודרות ואיימו על חיי דה־גול.
רק חלק קטן מיהודי אלג׳יריה הגיעו בסוף לישראל. כאזרחי צרפת מדורי דורות, הם ראו בצרפת את מולדתם, ונקלטו בה היטב. גישתם היתה שונה מזו של יהודי מרוקו, שרק העילית האינטלקטואלית שלהם היגרה לצרפת, בעוד שרבים אחרים, וביניהם הפחות אמידים והפחות משכילים, הגיעו לישראל.
על השתתפות היהודים במעללי האו־אה־אס למדתי מפי ג׳ו גולן, שעקב אחרי העניינים שם מקרוב.
גולן, יליד אלכסנדריה שבמצרים, היה ״מאכער״ גאוני, אחד מאותם אנשים שיש להם כישרון טבעי לקשור קשרים עם כל העולם, להתיידד עם כל בעל השפעה, לתווך בין כל האנשים, לדעת את הכול ולהזיז כל דבר. אם תצניח אותם על המאדים, אחרי 24 שעות הם יוכלו לקשר אותך עם הנשיא, הרמטכ״ל והטייקונים המקומיים. הכרתי בחיי כמה אנשים כאלה, אך ג׳ו גולן עלה על כולם. כמעט תמיד השיג את מבוקשו.
אנשים כאלה אינם, בדרך כלל, אינטלקטואלים. תיאוריות אינן מעניינות אותם. כישרונם הוא ביחסי אנוש. תמיד קינאתי בהם, מפני שאני לוקה בתחום זה.