פנה הכהן אל הסדרנים ופקד עליהם בקול רם מאוד לסלק כמה מן היושבים כדי לפנות מקום לאורחיו. הסדרנים, שמעולם לא נתקלו בתופעה כזאת, עמדו חסרי אונים.
מספרים שפעם שמע חיים ויצמן את הכהן צועק בחדר הסמוך. ״למה הוא צועק?״ שאל ויצמן. ״הוא מדבר עם אמריקה,״ הסבירו לו. ״אז למה הוא לא משתמש בטלפון?״ פלט ויצמן.
כאשר מונה הכהן לתפקיד הציר בבורמה, הדביקו לו מאחורי גבו את התואר ״הבור בצירמה״, בגלל גינוניו המחוספסים. אבל הכהן היה רחוק מלהיות טיפש. הוא דווקא הרחיק ראות, יותר מהדיפלומטים המקצועיים וראשי השלטון. בורמה היתה אז העמדה הקדמית של ישראל באסיה. הכהן קפץ משם לסיור בסין הקומוניסטית, שהיתה אז מוחרמת על ידי ארצות הברית, ולכן גם על ידי ממשלת ישראל. בשובו הפציר בצמרת המדינה להכיר בסין ״האדומה״ ולהפוך אותה לידידה, שתהיה בעתיד מעצמה חשובה. בן־גוריון חשב גם הוא שברבות הימים תהפוך סין למעצמת־על, אך שבנסיבות ששררו אז ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה לקרוא תיגר בגלוי על המדיניות האמריקאית. עצתו של הכהן לא התקבלה, כמובן, ועברו הרבה שנים עד שישראל נקשרה לסין בסתר, בעיקר במישור של עסקות נשק.
בדרך כלל הסתדרתי לא רע עם האיש הזה, וגם די חיבבתי אותו. במערכה הגדולה של ״העולם הזה״ נגד אבא חושי בחיפה, הוא עזר לנו בסתר. אבל הפעם, בפירנצה, הוא פעל בשליחות גולדה כדי לחבל בג׳ו גולן ובי.
הוא לא הצליח. במהלך הוועידה קשרתי קשר עם הנציגים הערבים, וחיברנו ביחד הצעת החלטה למען השלום, שסתרה את המדיניות של ממשלת ישראל. הבאנו את ההצעה להצבעה, והיא התקבלה ברוב גדול. הכהן, סמוק מזעם, קם ופתח בנאום נגדי. פסוק אחד נחרת בזיכרוני: ״אתם צריכים לדעת שאורי אבנרי לא מייצג אפילו חלקיק של חלקיק של הציבור הישראלי!״
ייתכן שפסוק זה שינה את חיי. כי בו במקום החלטתי בלבי להוכיח שאני מייצג יותר מ״חלקיק של חלקיק״. היתה רק דרך אחת לעשות זאת: לרוץ לכנסת.