* * *
בשעה שנכתבות שורות אלו מאיימת על האומה העברית בארץ-ישראל סכנה שלא היתה עוד כדוגמתה בהיסטוריה רבת-האסונות של הישוב. באופק מתקבצים ענגי-הסער של מלחמה עברית-ערבית אשר רעמיה יןעזעו את המרחב השמי כולו. הנוער העברי מזדקף ומתכונן לקראת התמודדות עליונה. הנושאים באחריות התפקיד כבר החלו לקחת בחשבונם את הטאנקים, התותחים ואוירוני-הקרב העלולים להופיע במערכה.
בשעה זו רב הפתוי לפסול כל מחשבה מופשטת הנודדת למרחקים, להצטמצם בחשבון המעשי של ימים ושבועות. מצב נפשי של ערב-מלחמה אינו כשר לשיקולים של קור-רוח. המתח הגבוה מבקש לו פורקן בשכרון של יצרים, בפראזות נבובות ומלהיבות, באופטימיות ילדותית ובפסימיות דפת-ידים.
אולם דוקא בשעה כזו חובה היא לאדם האחראי, ולאיש המעש בפרט, לחשוב, לחשוב לעצמו, לחשוב מחדש. הוא חייב לנתח בהגיון אכזרי את השגיאות הפושעות אשר נעשו ואשד גרמו למצב קודר זה הוא חייב לעשות את אשר עושה כל מפקד צבאי המתכונן לפעולה - לשרטט לעצמו מפה טופוגרפית של השטח.
לרבים מאד עוז-הרוח להקריב את חייהם, אף להנהיג אחרים אלי קרב. אולם למעטים, למעטים מאד, עוז-הרוח לפסול את הסיסמאות ולפראזות הנותנות להם משען נפשי, ולהתמודד עם מציאות קרה ואפורה הנותנת את המשמעות למעשיהם הקטנים. גם לכך דרושה נכונות גיבורית - גבורה של הרוח הצלולה.
למעטים אלה כתובה חוברת זו. אין היא באה להציע ״אידיאולוגיה״ חדשה שתשקיט את הלב ותהנה את הנשמה אין היא באה ״לדבר ציונות״. היא באה לעורר למחשבה כנה, ענינית ונוקבת, למחשבה המסוגלת להדריך את המעשה.
*