נוסחאות מופשטות, במקום להתאים את הנוסחאות למציאות. אילו היו מתענינים במבנה החברתי של האוכלוסיה הערבית היו מגלים חיש מהר כי בשום ארץ ערבית אץ מעמד פועלים מגובש בנמצא, וכי אפילו פועלי החרושת הספורים אינם אלא בני פלאחים, בעלי השקפת-עולם איכרית-פיאודלית. ואכן, אופיני הדבר כי תנועת הפועלים הציונית השקיעה אך מעט אמצעים במאמץ הבלתי-מוצלח לארגן פועלים ערביים, וכי במשך כל אותו הזמן לחמו מלחמה עקשנית ונמרצת להוצאת'״העבודה הערבית״ מתחומי המשק העברי.
מתוך אותה גישה אידיאולוגית אטומה המציא השומר הצעיר אה סיסמתו הדרלאומית. עצם המצב הדו-לאומי בארץ הוא עובדה קיימת, ואין כל צורך להכריז עליו בקולי-קולות. כתכנית למבנה השלטון אין כל תוכן מציאותי לסיסמה זו - שהרי לא יתכן כלל בעולם המדיני שווי משקל נצחי בין שני גורמים חיים. ממשלה שתהיה בנויה על עקרון של שווי מספרי תהיה נטולת כל כוח ותשמש שדה-מרבץ אידיאלי לסוכנים זרים. במצב הנתון תהיה תמיד מחלוקת על שאלות היסוד של הארץ, - העליה, המשק והכוח הצבאי. ובמקרה הגרוע ביותר יקפיא ה״פתרון״ הדו-לאומי את היחס המספרי הקיים ויהפוך את הישוב לגיטו.
תכנית הפדרציה של הד״ר מגנם אינה נובעת מגישה גיאו-פוליטית מרחיקה-ראות, אלא מתוך מחשבה עקרה ליד שולחן-הכתיבת פדרציה אינה מבנה מת שמחליטים עליו בחוזה מסחרי. פדרציה עלולה להיווצר רק מתוך אידיאה גדולה ומרוממת המשנה את החויה הקבוצית של כל העמים השותפים לה, והמבוססת על כוח פוליטי פעיל.
מאותו מחסור באידיאה פרודוקטיבית סובל גוסח-הפתרזן של לח״י - ניטרליזציה של ״המזרח התיכון״. גם הוא נטול-חיים כשלעצמו, ויכול להיות רק תוצאת לווי של שנוי-ערכים גדול באסיה הקדמית. אי-הרצון להצטרף לגוש זר אינו אידיאה פוליטית, אלא כשהוא נובע מהתהוותו הטבעית של גוש עצמאי חדש.
האחרת בשורת הפתרונות הוא המצע של ״תנועת-העם״ שירשה מהתנועה הז'בוטינסקאית את ההתעלמות המוחלטת מכוח החיים של התנועה הלאומית הערבית. אמונתה כי אפשר לעצור תנועה זו על-ידי אחוד המעוטים השונים במרחב השמי לכוח נגדי אינה אשליה מסוכנת בלבד, אלא גם תכנית ריאקציונית במהותה.