מדות אשר הנם הנושאים האמיתיים של כל תנועה לאומית - הבורגנות, האינטליגנציה, האברים והפועלים.
מאז 1918 שקעה התנועה הלאומית הערבית בבוץ של קטנוניות.
התנועה, אשר עוד לפני 30 שנה סימלה את הקידמה הסוציאלית במרחב השמי, הנה כיום שמרנית, ולעתים אפילו ריאקציונית. התנועה אשר נולדה בסימן של גישה מרחבית, מרותקת כיום לסבך של נסיכויות קטנות, אשר קיומן העצמאי מונע את כינונה של כלכלה מרחבית והגנה מרחבית, והופך את המרחב השמי שדה-משחק לכחות אימפריאליסטיים זרים. בצורה הקיימת אין התנועה הלאומית הערבית מסוגלת לפתור את בעיות המרחב השמי בכל היקפן. המובן מאליו שאין בכתה להתאים את עצמה לתופעה המהפכנית ביותר של הדור האחרת - התהוותה של אומה עברית חדשה בארץ-ישראל.
מצב זה נותן הזדמנות היסטורית בלתי-חוזרת לדור העברי הארצישראלי. היא לא תשאר לנו זמן רב. אולם היא פותחת לפנינו אפיקים מהפכניים אשר אבותינו לא יכלו אף לחלום עליהם.
השלב הערבי של התנועה הלאומית סיים את תפקידו בהיסטוריה. בידינו ניתן לבשר ולהנהיג את השלב הבא של התהליך - את התנועה הלאומית השמית.
המערכה העיקרית של המהפכה הזאת תהיה נפשית. היא מחייבת שנוי ערכים מעמיק. שנוי זה חייב להתחיל בקרב האומה העברית.
העברי הצעיר שגדל בארץ ישראל חייב לגלות את עצמו ולהגדיר את עצמו בהתאם למהותו האמתית. הוא חייב להכריז על עצמו בגלוי וקבל עמי העולם כעל אדם אסיאתי, בן המרחב השמי, הנושא בלבו את חמשת אלפי השנים של תרבות שמית והיסטוריה שמית.
חייבים אנו להציג לעצמנו ולחברינו הערביים תמונה חדשה של רציפות התרבות השמית שנתנה לעולם אוצרות כה יקרים, החל מתרבות נהרים ויצירות הכנענים, ספרות העברים, השירה הטרום-אסלאמית, הקוראן, הספרות הערבית הנהדרת של ימי הבינים ועד להתחלות התרבותיות החדשות של ימינו, עבריות כערביות. העברי הצעיר חייב לסגל לעצמו את כל הירושה