מחוץ לפרשות קצרות, כגרן אחרי מיגור ההיקסוס לפני כ-3000 שנים, שלמון בית תלמי בארץ-ישראל בתקופה היוונית ופלישתו של איברהים באשא, לא התערבה מצרים בעניני הסהרון הפורה, וגם פרשות אלו נסתיימו כולן בכשלונה של מצרים.
ברית בין האיחוד השמי של הסהרון הפורה אשר הכוח המניע בו תהיה ארץ-ישראל, ובין איחוד שמי שני באפריקה הצפונית, אשר הכוח המניע בו תהיה מצרים, תוכל להביא ברכה רבה לשני הצדדים. היא תחזק את כוח המחץ של שני הגושים, היא תשלים את המבנה המשקי של שניהם, והיא תהווה מעצמה מדינית רבת-ממדים, ערובה לחרותם של כל העמים השמיים.
הגוש השמי השלישי - חצי- האי הערבי שמדרום לסהרון הפורה - יהיה בעל חשיבות פחותה בהתפתחות ההיסטורית, מאחר שאין להניח כי המדינה הסעודית תמשיך לשחק תפקיד רב אחרי מות מיסדה ומלכה הראשון. הוא יוכל להיכלל בקונפדרציה שמית תלת-מרחבית כאבר שלישי. אולם היזמה ההיסטורית תהיה נתונה בידי שני האברים הראשונים - האחוד הצפוני והאהוד האפריקאי.
האם יוכל המרחב השמי - אפילו במאוחד ובמלוכד - לעמוד ברשות עצמו ללא קשר עם מבנה מרחבי גדול יותר?
כיום שולטים בעולם שני מבני-ענק מרחביים - המרחב האנגלוסכסי השולט בימים והכולל את כל יבשת אמריקה, כמעט את כל יבשת אפריקה ואת אירופה המערבית, והמרחב האיראסי היבשתי המשתרע בטריאסט ועד ולאדיבוסטוק.
המרחב השמי משתרע בין שגי הגושים העצומים האלה. אם יעלה בייו ללכד את כל כחותיו ולפתחם עד קצה גבול היכולת - יהיה מוכשר להשתחרר. משני הגושים ואף לקיים ניטרליות במלחמתם הבאה הבלתי-נמנעת. אולם עצמאותו הצבאית והכלכלית לא תהיה שלמה ובטחונו המדיני לא יהיה יציב אם לא יצטרף אל גוש גדול יותר שיוכל להתמודד עם שני הגושים הזרים.
מבחינה זו נועדה בעינינו חשיבות חיונית לאותו תהליך, אשר יטביע את חותמו על המחצית השניה של המאה העשרים - התהוותו של גוש ענקי שלישי באסיה.