אפילו אם תצליח מנהיגות ציונית זו לנצל קוניונקטורה מדינית חולפת ולהקים מדינת-חלוקה נגוד לחוקים הגיאו-פוליטיים, האם תיפתר ע״י כך שאלה כל שהיא? בודאי שלא. מדינה עברית כזאת לא תוכל להקים משק שיפרנס מליונים, כשהיא מנותקת מהשווקים הגדולים של המרחב השמי. היא לא תוכל לקיים לאורך ימים עוצמה צבאית שתהיה מסוגלת להגן על גבולותיה המשונים. היא לא תוכל להשתחרר מהכבלים הנסתרים" של שעבוד אימפריאליסטי. היא לא תוכל למלט את נפשה במלחמת-העולם השלישית. ברשויות הכלכליות המשותפות של המדינה ה״עברית" וה״ערבית״ יתנגשו האינטרסים
של שני הצדדים ויווצר משבר מתמיד.
ישנם הטוענים שלמרות כל העובדות האלה כדאי לבצע חלוקה זמנית, כדי שהאומה העברית'תהיה מסוגלת לטפח את כוחותיה, ולו גם באופן מלאכותי, בשטחי ההגירה, הצבא, הכלכלה והמדיניות. לא נתווכח כאן על דעה ״מאקיאוולית״ זו. די לנו לקבוע שבכל מקרה יתעורר כעבור תקופה קצרה של שנים מועטות ההכרח לאחד מחדש את ארץ ישראל. במקרה הטוב ביותר תהיה החלוקה שלב-ביניים. יתכן שכרוכים בה יתרונות טכסיסיים. איין ספק שכרוכים בה גם חסרונות עצומים, שיקשו על תהליך האיחוד ויצריכו אולי פעולה צבאית בממדים מרחביים.
קיצורו של דבר - החלוקה לא תפתור שוס בעיה עיקרית. הבעיות רק תלבשנה צורה חיצונית אחרת. לוח הזמנים ישתנה במידת-מה. אולם התהליכים הגדולים של האיחוד הארצישראלי ושל המהפכה השמית ישארו בחזקת הכרח היסטורי.
אל ניתן לעובדות הקטנות של המציאות היומיומית להסיח את דעתנו מן התהליכים ההיסטוריים'האלה, בהם ייבחן דורנו. תפקידים גדולים מחכים לנו, תפקידים לכל החיים. התנאים החיצוניים מתאימים. בנו תלוי הדבר אם נדע ליצור את התנאים הפנימיים - את התבונה הצלולה, את הדמיח הפורה, את הרצח התקיף, את רגש-האחריות ואת הכשרון.
״פנינו אל שמש העולה, דרכנו שוב פונה מזרחה...״