אומה עברית חדשה נולדה בארץ-ישראל.
לפני שני דורות באו לארץ אנשי העליה השניה, נושאי המהפכה הציונית. תנופתם המהפכנית פילסה את אפיק ההתפתחות של הישוב העברי.
המציאות החדשה, שנוצרה במהפכה הציונית, הצמיחה את האומה העברית החדשה ואת מדינת ישראל - התגלמותה הממלכתית. אולם האומה החדשה לא היתה חופשית לעצב דפוסים מקוריים משלה. היא כבולה עד עצם היום הזה לדפוסים - רוחניים וחברתיים, מדיניים וכלכליים - שהם ירושת העליה השניה.
ירושה זו, פרי מהות אחרת ומציאות שחלפה, היא מחסום בדרכה של האומה העברית. היא שיעבדה את המדינה למיתוס הציוני המתעה; פערה תהום בין שני עמי הארץ; גרמה לביתור ארץ-ישראל; בודדה את המדינה במרחב השמי ובחברת עמי אסיד, ואפריקה; הביאה לשיעבוד המדינה לאימפריאליזם; הפכה את המדינה לכדור-מישחק של הגושים העולמיים; הקימה משק טפילי; כוננה משטר מפלגתי-רודני, מושחת ועדתי; עיקרה את היצירה התרבותית העברית.
הגיעה שעתה של האומה העברית לחולל את המהפכה השניה. המהפכה העברית תגלם את מהות האומה העברית כישות עצמאית ונפרדת; תבטא את זיקתה ליהודי העולם; תאחד את הארץ; תשריש את המדינה במרחב השמי ובחברת העמים המשתחררים; תקנה לה מעמד עצמאי בזירה הבין-לאומית; תכונן חברה סוציאליסטית-חופשית ומשק של קימום; תקים משטר ממלכתי דמוקראטי וחילוני; תחולל ריניסאנס עברי הומאניסטי.
ואלה יסודות המהפכה העברית: