56. רינסינאס תרבותי
המהפכה העברית תמצא את ביטויה הרוחני בריניסאנס תרבותי.
57. המיתוס הציוני
התפיסה ההיסטורית של הציונות, פסולה כאשר היא מטפחת בדלנות יהודית, עוקרת את התרבות העברית הקדומה מקרקע-צמיחתה השמית, מונעת את גיבושה של תחושת-מולדת, ומנתקת את בני האומה העברית מתרבויות העולם.
58. כפיה תרבותית
התפיסה התרבותית של המשטר הציוני, פסולה באשר היא כופה על בני האומה צורות ותכנים רוחניים זרים למהותם, מעקרת את כוח יצירתם הרוחנית, מטפחת מיסטיקה לאומנית, וכובשת את הפרט בתוך דפוסי קונפורמיזם נטול-חיים.
59. שיחרור כוחות-היצירה
שבירת דפוסי-הכזב הכפויים של התפיסה הציונית תשחרר את כוחות-היצירה הגלומים באומה העברית ותכשיר את הקרקע לצמיחה תרבותית עברית מקורית.
60. הומאניזם
התרבות העברית תהיה הומאניסטית, מושתתת על ההכרה באדם כערך עליון ומידה לכל, על שויון כל בני-האדם מטבע ברייתם, על עידוד המחשבה החופשית וכושר-הביקורת, ועל הכבוד לחברה החופשית.
61. תרבות-עבר
התרבות העברית החדשה תצמח מתוך הויתה החדשה של האומה, תינק מתרבות-עבר הקדומה ומשאר התרבויות השמיות לתקופותיהן, שעמן היא קשורה קשרי לשון ומולדת, ותשאב מערכי התרבות הכלל-אנושית.
62. מערכת חינוך אחידה
מדינת ישראל תנהיג מערכת-חינוך אחידה לכל ילדי הארץ, ללא הבדל לאום, גזע, דת ועדה. להורי כל ילד הזכות לבחור בין בית-ספר ששפת הוראתו עברית, לבין בית-ספר ששפת הוראתו ערבית. ספרי-הלימוד יהיו זהים בשתי השפות, חוץ ממקצוע הספרות.
בבתי-הספר ששפת הוראתם עברית, יושם הדגש על הספרות העברית, ואילו בבתי-הספר ששפת הוראתם ערבית, יושם הדגש על הספרות הערבית.
63. תוכנית לימודים
הכנית-הלימודים האחידה תעצב דמות של אדם ישראלי חדור ערכי ההומאניזם, מחשב אוביקטיבי, תחושת מולדת, הכרה לאומית בריאה לבני שני לאומי הארץ והרגשת שותפות מרחבית ועולמית.
64. היסטוריה של ארץ-ישראל
בית-הספר הישראלי, בכל אחת משתי השפות, ילמד את הרציפות של תולדות ארץ-ישראל, משחר הימים ועד היום, ואת מקורות היניקה של שתי אומות הארץ. הוא ידגיש את היות ישראל חלק אורגאני מן המרחב, ואת השותפות ההיסטורית בין כל העמים השמיים, על תרבויותיהם ודתותיהם בכל התקופות.
65. שפות הארץ
כל התלמידים ילמדו, נוסף על שפת ההוראה של בית-הספר, את השפה השניה של המדינה כמקצוע לימוד יסודי החל מהכיתות הראשונות.
66. חינוך דתי
החינוך הדתי יהיה בידי המוסדות של הדתות השונות, יתבסס על רצונם החופשי של ההורים, וינתן מחוץ לשעות-הלימודים הרגילות של בית-הספר הממלכתי. המדינה תושיט תמיכה כספית להוראה זו.