* אפשרית רק תוך שימוש באמצעי-דיכוי טוטאליטאריים.
* כרוכה בהידרדרות קטסטרופלית של המצב הבריאות- והיכולתהתרבותית של האומה,
* יגרום להתפוררות לאומית,
* ישים קץ לאפשרות של עלית-המונים.
על כן מחייב הסוציאליזם החופשי את מימון הקימוט בעיקרו על-ידי השקעות-הון מן החוץ.
105. הון-חוץ ממלכתי
המקור הראשון למימון שלב הקיטום בישראל יבוא מקרנות ארגונים עולמיים ומכספי מדינות-חוץ. הון זה יגויים ללא התחייבויות מדיניות, בעזרת הניטראליזם הפעיל של מדיניות-החוץ הישראלית. נוסף על כך, תגייס ישראל אמצעים בינלאומיים לשיקום הפליטים הערביים.
106. הון-חוץ יהודי
המקור השני למימון שלב הקיטום בישראל יהיה יהודי. תוך חיסול מערכת השנור, תפנה ישראל ליהודי העולם בקריאה להמחיש את הזיקה ההדדית בינם ובין המדינה על-ידי הקמת מינהל יהודי להשקעות, בלתי-תלוי לחלוטין בממשלת ישראל, שיגייס הון מיהודים וממוסדות יהודיים וישקיע אותו בישראל בצורת מלווים לזמן ארוך, בפיקוח המינהל.
107. טוהר השימוש בהון
הון-ההשקעות ממקורות חוץ, הממלכתיים והיהודיים, יהיה מוגן על-ידי חוקי המדינה מפני ניצול-לרעה, לצרכי צריכה שוטפת. מינהל התיכנון יכלול הון זה בתוכניות-הארבע שלו, ויבטיח את טוהר השימוש בו למטרות הקימוט ואת החזרת המלווים במועדם.
108. חיסול ירושת המשטר
בתקופת הבידוד של המשק הישראלי, עד לחיסול ירושת המשטר הציוני, עשוי להיווצר צורך בגיוס הון-חוץ גם לכיסוי צרכים שוטפים מסויימים של המדינה. כספים אלה יגוייסו ממקורות-חוץ, ממלכתיים ויהודיים, שלא על מנת להחזירם, תוך הימנעות מכל טענות-שווא ותוך ציון מפורש של המטרה למענה יוועדו.
109. ייבוא הון פרטי
ככל שיתקדם הקימום בישראל, יגדל כוח-המשיכה של המדינה לגבי הון פרטי זר, ובמיוחד לגבי הון פרטי יהודי המבטא את זיקת יהודי העולם לישראל. מינהל התיכנון יעודד זרימה זו במסגרת דאגתו לפיתוח היוזמה הפרטית במדינה. ממשלת ישראל תיתן ערובות תחיקתיות נגד הפקעה והפליה לרעה.
110. עלית-רמה הדרגתית
בתנאים המיוחדים של ישראל, פיתוח כוחות-הייצור גם בשלב הקימוט מאפשר ומחייב עליה ברמת-המחיה של האוכלוסיה. עליה זו, מן ההכרח שתהיה צמודה להעברת המשק מן המסגרת הטפילית למסגרת הקיטום, ומבוססת על התקדמות תוך התחרות.
111. תעסוקה מלאה
חובת המדינה להבטיח לכל אדם עבודה המתאימה לכושרו ולסגולותיו הטבעיות. חובה זו תהיה מהנחיות-היסוד של מינהל התיכנון, שידאג לניצול מלוא כוח-העבודה של האוכלוסיה במסגרת היעילות הכלכלית, היינו שכל מפעל יעסיק רק את העובדים הדרושים לניהולו היעיל.