41 מדינת-ישראל החדשה הקדישה את שנותיה הראשונות לגיבוש אופייה הלאומי-הומוגני ב״מדינה יהודית". שטחים עצומים הופקעו מן "הנפקדים", "הנפקדים הנוכחים" ואף מהערבים שקיבלו אזרחות ישראלית, שאיבדו את מרבית אדמתם בשטחים אלה. הוקמה בהם רשת צפופה של ישובים יהודיים. המוני "עולים" הוזמנו ואף שודלו לבוא לארץ. מאמץ כביר זה הגדיל את עוצמת המדינה תוך שנים מעטות פי כמה.
42 באותה העת ניהלה המדינה מדיניות נמרצת למחיקת הישות הפלסטינית כישות לאומית. בעזרת ישראל השתלט עבדאללה, מלך עבר-הירדן, על הגדה המערבית, ומאז ועד עתה קיימת בפועל ערבות צבאית ישראלית לקיום ממלכת ירדן ההאשמית.
43 המטרה העיקרית של הברית בין ישראל והשושלת ההאשמית, הנמשכת זה הדור השלישי, היא למנוע את הקמתה של מדינה ערבית-פלסטינית עצמאית ובת-קיום, שבה ראתה - ועדיין רואה - הנהגת ישראל מחסום בדרך להגשמת המטרות הציוניות.
44 בצד הפלסטיני חל מיפנה היסטורי בסוף שמתה-50, כאשר הקימו יאסר ערפאת וחבריו את "תנועת השחרור הפלסטינית" (פת"ח), שנועדה לא רק להאבק בישראל, אלא גם לשחרר את העניין הפלסטיני מהאפוטרופסות של הממשלות הערביות. לא במקרה קמה תנועה זו אחרי שנכשל הגל הכל-ערבי הגדול, שנציגו המובהק ביותר היה גמאל עבד-אל-נאצר. עד אז קיוו פלסטינים רבים להתמזג באומה כל-ערבית מאוחדת. אולם משנעלמה אופציה זו, עלתה מחדש הזהות הלאומית הפלסטינית הנפרדת.
45 בראשית שנות ה-60 הקים גמאל עבד-אל-נאצר את אירגון השיחרור הפלסטיני (אש"ף), כדי למנוע את עצמאות הפעולה הפלסטיני!/ שעלולה הייתה לגרור אותו למלחמה, שהוא לא רצה בה. הארגון נועד להטיל את המרות המצרית על הפלסטינים. ואולם אחרי התבוסה הערבית במלחמת יוני 1967, השתלט פת"ח, בהנהגת יאסר ערפאת, על אש"ף, המשמש מאז ככתובת הלאומית הייצוגית של העם הפלסטיני.
46 כמו כל אירוע אחר ב-120 השנים האחרונות, נראית מלחמת יוני 1967 באור שונה מאוד בעיני שני הצדדים. לפי המיתוס הישראלי, הייתה זאת מלחמת-מגן נואשת, שבה נפלו בידי ישראל, בנס, שטחים גדולים. לפי המיתוס הפלסטיני, משכה ישראל את מנהיגי מצריים, סוריה וירדן לתוך מלחמה שהיא הייתה מעונינת בה, שנועדה מראש לאפשר לה לכבוש את שארית פלסטין.