מוכנים להעניק למובלעות הפלסטיניות שהם מוכנים להקים, ב-10% מהארץ, את השם "מדינה פלסטינית". ממשלת-שחן קיבלה על כן להלכה את מפת-הדרכים, אך הסכמה זו מותנית ב-14 הסתייגויות, המרוקנות אותה מתוכן.
84 ניסיון אוסלו, וכמוהו הניסיון החדש של "מפת הדרכים", מאשרים בצורה חותכת את הטענה שאין ערך למסמך הקובע שלבי-ביניים, אלא אם כן הוא קובע מראש את פרטי הסכם-השלום הסופי. בהעדר הגדרה כזאת, אין כל אפשרות ששלבי-הביניים אכן יבוצעו. כאשר כל צד חותר למטרה סופית שונה, מתלקח הוויכוח מחדש על כל שלב-ביניים.
85 ביודעו היטב שאין כל סיכוי שמפת-הדרכים תתבצע בפועל, הכריז שרון בסוף 2003 על תוכנית ל״צעדים חד-צדדים". זהו שם-הצופן לתוכנית שמטרתה לספח כמחצית הגדה המערבית לישראל ולסגור את הפלסטינים במובלעות מנותקות, שהקשר ביניהן יהיה באמצעות כבישים, מנהרות וגשרים הניתנים לניתוק בכל עת. התוכנית בנויה כך שלא תתווסף אוכלוסייה פלסטינית לישראל, ולא תישאר עתודה קרקעית לריכוזים הפלסטיניים. מכיוון שהתוכנית אינה מחייבת שום הידברות עם הפלסטינים, אך מתיימרת לתת לאזרחי ישראל "שלום וביטחון", היא נועדה לנצל למטרותיה את הכמיהה הגוברת של הציבור הישראלי לפתרון הסכסוך.
86 ההתקפה הכללית של ממשלת-שרון וצמרת צה״ל על אוכלוסיית השטחים הכבושים מצד אחד (הרחבת ההתנחלויות, הקמת התנחלויות חדשות הנקראות "מאחזים", בניית "גדר ההפרדה" ו״כבישים עוקפים", חדירות צבאיות לערים הפלסטיניות ו"חיסולים ממוקדים", הריסת בתים ועקירת מטעים), והפיגועים הקטלניים של הארגונים הפלסטיניים בתוככי ישראל מצד שני, העמידו גם את הפלסטיניים אזרחי-ישראל במצב בלתי-נסבל.
87 נטייתם של אזרחי-ישראל הערבים לעזור לאחיהם שמעבר לקו הירוק מתנגשת עם שאיפתם להתקבל כאזרחים שווי-זכויות בישראל. בה בשעה גובר בקרב הציבור היהודי בישראל מצבור הפחד והשנאה כלפי כל "הערבים", המתנגש עם מושגי-היסוד של שוויון וזכויות-אזרח. תהליכים אלה הגיעו לשיא באירועי אוקטובר 2000, מיד אחרי פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה, כאשר משטרת-ישראל פתחה באש קטלנית על אזרחים ערביים.
88 תהליכים אלה, יחד עם על״תה מחדש של "הבעיה הדמוגרפית" לסדר-היום בישראל, העמידו בספק את הדוקטרינה של "מדינה יהודית דמוקרטית". הסתירה הפנימית בין שתי תכונות אלה, שלא נפתרה מאז קום המדינה, לא להלכה ולא למעשה, בולטת יותר מתמיד. המשמעות המדויקת של המושג "מדינה יהודית" לא
צלם: א״ל עופר