הובהרה מעולם, כשם שלא הובהר מה מעמדו של מיעוט ערבי-פלסטיגי גדול במדינה המוגדרת כ״יהודית". הדרישה להפוך את ישראל ל״מדינת כל אזרחיה" ו/או להעניק זכויות לאומיות מוגדרות למיעוט הערבי-פלסטיני נשמעה יותר ויותר, ולא רק בקרב האזרחים הערביים.
89 בעקבות כל התהליכים האלה חדל הסכסוך יותר ויותר להיות עימות ישראלי-פלסטיני, וחזר יותר ויותר להיות עימות יהודי-ערבי. התייצבות הפזורה היהודית ברובה המכריע לצד ישראל, בלי קשר למעשיה, והאהדה של המוני הערבים והמוסלמים בעולם לעניין הפלסטיני, בלי קשר לעמדת שליטיהם, העמיקו את התופעה הזאת. רצח הש״ח' אחמד יאסין במארס 2004 החמיר אותה עוד יותר.
מחנה שלום חדש
90 תנועת-שלום חדשה צריכה לקום על יסוד התובנה שהסכסוך הוא התנגשות בין התנועה הציונית-הישראלית, שה״צופן הגנטי" שלה דוחף אותה להשתלט על כל הארץ ולדחוק החוצה את האוכלוסייה הלא-יהודית, לבין התנועה הלאומית הפלסטינית, שה״צופן הגנטי" שלה דוחף אותה להדוף את המגמה הזאת ולהקים מדינה פלסטינית. זוהי התנגשות בין "כוח שלא ניתן לעצרו" לבין "עצם שלא ניתן להזיזו".
הפגנה ישראלית-פלסטינית: להבין לנפשו של העם השני
צלמת: רחל אבנרי
91 תפקיד תנועת-השלום הישראלית הוא לעצור את ההתנגשות ההיסטורית, להתגבר על ה״צופן הגנטי" הציוני/ישראלי ולשתף פעולה עם כוחות-השלום הפלסטיניים, כדי לאפשר שלום של פשרה היסטורית, שבעקבותיו תבוא התפייסות בין שני העמים. תפקיד דומה יש לכוחות-השלום הפלסטיניים.
92 לשם כך לא די בניסוחים דיפלומטיים של הסכם-שלום אפשרי, אלא יש להפיח במחנה השלום רוח חדשה, שתפלס נתיבות לנפשו של העם השני, תיצור אמונה באפשרות לשלום ותרכוש את לבן של השכבות הישראליות, השבויות בידי המיתוסים והדעות הקדומות הישנות. מחנה-השלום